עמוד האש
Antonia Haran
נשמות, אבודות,
סחור וסחור מסתחררות
סביב עמוד האש, ליבי זו את.
וכמהות, וצמאות
ובתקווה רק מחכות,
שכבר תבחיני בנו גם.
שיכורות, מסוממות
סחור וסחור מסתחררות
סביב עמוד האש
ליבי זו את.
וכמהות וצמאות
ובתקווה רק מחכות
דורות דורות דורות
אנחנו שם.
ותפילה, אחת בפי
אם רק תרשי, תרשי רק לי
להעלם בך, להבלע.
מאין הגעת? לאן תלכי?
ומה זו את? ומי זו היא?
אני מתחיל לראות כי אין אני.
וכך היה, וכך הווה
וכך יהיה בתפארה
אני מתחיל לראות...
כי אין אני.